בכדי להתמודד עם היצרים והחולשות אנו זקוקים לדעת את מקורם ומקומם.
בשיעור הקודם עסקנו בהגדרת המושג "יצר הרע", מהותו ומקומו בנפש האדם, כיצד האדם צריך להתייחס אליו, וראינו דרך חדשה כיצד עלינו להתייחס לכוחות השליליים שבאדם.
בכדי להתמודד עם היצרים והחולשות אנו זקוקים לדעת את מקורם ומקומם.
בשיעור זה, ננסה לרכוש דרכים וכיוונים מעשיים כיצד ניתן לנהל את החיים בצורה מאוזנת ושלמה עם כל הכוחות והיצרים, באילו דרכים צריך האדם להשתמש כדי להגביר את היצר הטוב, ואיך להתמודד עם חולשותיו ויצריו בכדי שילך אל האור והטוב.
בספר קהלת נאמר:
"גם זה ראיתי חכמה תחת השמש
וגדולה היא אלי:עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים:
ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא:"
(קהלת פרק ט,יג-טו)
מה פירושם של פסוקים אלו?
- מה מיוחד במלך הגדול שסבב את העיר? ומה היא החכמה הגדולה של האיש המסכן שהציל את העיר, עד כדי כך ששלמה כותב שהוא ראה שהיא "חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי", משמע שזהו דבר גדול ועצום, שמפליא את החכם מכל אדם.
- הגמרא במסכת נדרים מסבירה את דברי קהלת, שאין כאן רק סיפור על חכמת האיש המסכן, המציל את העיר הנתונה במצב קשה, אלא כל התיאור בפסוקים הוא משל לאדם.
" ואמר רמי בר אבא, מאי דכתי'ב: עיר קטנה ואנשים וגו'' עיר קטנה - זה הגוף, ואנשים בה מעט - אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה - זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים וחרמים - אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם - זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו - זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא - דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב."
(תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד ב)
מי שמציל את האדם מלפיתת היצר הרע המקיף אותו הוא: היצר הטוב.
באילו כלים הוא משתמש כדי להציל את האדם? הוא משתמש בחכמה. כדי לגבור על המכשולים המעיקים נדרש האדם להשתמש בחכמה, בחכמת האיש המסכן (היצר הטוב), ובכך הוא נמלט משלטון המלך הגדול (היצר הרע).
המלחמה היא על שלטון העיר, מי שישלוט בעיר יביא את כל האנשים לציית לו, כך המלך הגדול רוצה להשתלט על האדם, לשבות אותו, והאדם יהיה כפוי ללכת אחרי יצר הרע.
אך האיש המסכן מילט את העיר. בכדי למלט את העיר צריך להכיר את כל מבואות העיר, את נקודות המשלט ונקודות התורפה, המקומות הבצורים והמקומות הפרוצים המועדים לנפילה, וכן להכיר היטב את האויב- במה הוא חזק ואילו נקודות תורפה יש לו, ובכך יצליח לגבור עליו ולהכניעו.
כך האדם צריך לבחון את חולשותיו, לראות את נקודות התורפה שלו, וכיצד עליו לנקוט כדי למנוע את נפילתו.
לאדם יש כח גדול להכיר את עצמו, ולהחלץ מכל החולשות והחסרונות. אבל, האם האדם יכול לזהות את חולשותיו בעצמו? הרי האדם תמיד מנסה לחפות על עצמו ואין האדם רואה נגעי עצמו.
עלינו לזכור שיש לאדם כח תודעה גדול. האדם שיחפוץ באמת לתקן את נפשו יכול לראות את חסרונותיו, יש לאדם אינטואיציה פנימית, המאפשרת לו להבין את מצבו, ואפילו, להגדיר את מצבו ולציין את נקודת החולשה שלו.
אבל, הגדרת הבעיה לבדה אין בכוחה להוציאו ממצבו הקשה, לכך הוא נזקק לעזרה מחכמים, רק הם יכולים להוציאו משפלותו, ולרומם אותו אל על. בדיוק כמו החולה שנזקק לרופא כך אדם בעל בעיה בתיקון נפשו זקוק לנקודת הראות של חכמים, או, כמו שמכנה אותם הרמב"ם,"רופאי הנפשות":
"חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר, ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי, כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים, וכן ישעיהו אומר באנשים הללו "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר", ועליהם נאמר "העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך", ומה היא תקנת חולי הנפשות? ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה, והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם ועליהם אמר שלמה "חכמה ומוסר אוילים בזו" ".
(רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה א)
יש בכח האדם להכיר ולגעת בחולשותיו ולבטא את רצונו לתיקון חסרונותיו, אבל רפואתו תהיה בעזרת החכמים הבקיאים בתורת הנפש, בעזרתם הוא יתרפא מחסרונו, הם יסייעו לו וינחו אותו ללכת בנתיב הנכון כדי למשול על גופו ונפשו, ולהימלט מהמלך הזקן והכסיל. כמו אדם שהולך לרופא הגוף, החולה מתאר את חולשותיו ואת הכאבים התוקפים אותו, והרופא מוצא לו מזור ורפואה.
לאיזה חכם ראוי לפנות?
דווקא לחכם היונק את ידיעותיו מהקודש, מהתורה וחכמיה, כי ניתוח הנפש של אנשי המדע הכללי מתגבש מתוך ניסוי ותהיה.
במשך תקופות ארוכות מתבוננים בהתנהגות האנשים ומתוך נסיונות אלו מנסים להסביר תופעות ובכך מתגבשת תאוריה. ככל תאוריה, אין היא מוחלטת, היא ההסבר הכי טוב שנראה להסביר בו את התופעות, אך כטבעו של מדע היא ניתנת לסתירות ואינה מתיימרת לטעון לבלעדיות כאמת מוחלטת שאין לערער עליה. במקרים רבים אנשים אחרים בתקופה מאוחרת סותרים את התאוריה שהוסברה עד כה ומנסים לתת הסבר שונה, שלדעתם הוא הנכון.
אבל, במדע הנפש ממקורות היהדות אין הדבר כן, מכיוון שהידיעות באות ממקור עליון, מידיעות שמימיות, מכוח התורה וחכמיה, הספרים הרבים שחוברו נכתבו על ידי אנשים קדושי-עליון בעלי רוח הקודש והשגה רוחנית גבוהה. אשר ינקו את ידיעותיהם מהשורש, מיוצר הנפש ומחוללה.
בספרות הרוחנית אין רק הסבר של תופעות וצורות התנהגות, יש תיאור של הנפש, אופייה ומהותה והכוחות הפנימיים שבאדם ואז יותר קל להבין את דרך התנהגות והצורה שבה פועל האדם. ידיעה אמיתית שאינה מבוססת על השערות.
לכן, חכמים הבקיאים בתורת הנפש ממקורות היהדות יכולים לסייע ולייעץ.
האם רק בגלל הידיעות של החכם יש בכוחו לעזור לאנשים להיחלץ ממצוקותיהם?
לא, אין כאן רק לימוד של אסיפת נתונים וניתוח מידע. החכם הוא בעל שיעור קומה רוחני, ההתמודדות שלו אינה נמוכה, הוא נמצא ברמה רוחנית עליונה ולכן הוא יכול לסייע לאנשים. רק מי שנמצא במקום גבוה ומוצק יכול לחלץ את האדם השקוע בבוץ. וכך תיאר זאת הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים":
" והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו): השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו', וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו:
הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו:
כן הדבר הזה: מי שעדיין לא משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה, שכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין"
(מסילת ישרים פרק ג - באור חלקי הזהירות) אין החכם מתנשא ויושב במגדל שן. החכם משפיע ועוזר לאחרים לעלות משפלותם, והוא עוזר לכולם כיוון שהוא אוהב את כולם.
